רפואה מותאמת אישית בליפוסרקומה: מכימותרפיה מסורתית למיפוי גנטי
סרטן של השומן, הידוע כליפוסרקומה, הוא מחלה ממאירה נדירה בה חולים מאות ישראלים מדי שנה. המחלה שייכת לקבוצת הסרקומות: גידולים של רקמת חיבור. מחלות נוספות בקבוצת הסרקומות הן סרטן העצם, סרטן השריר והסרטן של כלי הדם עצמם.
אחד מהמאפיינים הייחודיים של הסרקומות, לצד נדירותן היחסית, היא יכולתן להופיע בכל אזור בגוף. עובדה זו מקשה לעיתים על חולים ורופאים לאבחן את המחלה, שסימניה נוטים להיות בעלי שונות רבה ולהופיע במקומות שאיננו מקשרים בד"כ עם גידולים סרטניים ראשוניים, כמו בגפיים. עובדה זו חשובה במיוחד מכיוון שלמועד אבחנת המחלה השלכה אדירה על יכולות הטיפול בליפוסרקומה.
הסיבה? העובדה שטיפול ניתוחי הוא היחיד שהפגין עד כה יכולת להביא לריפוי או לשיפור דרמטי בתוחלת החיים של החולה. טיפול שכזה אפשרי רק בשלבים מוקדמים של המחלה, כשלא התפשטה לאיברים סמוכים וכשטרם שלחה גרורות. במקרים שבהם המחלה אובחנה רק בשלב מתקדם ובלתי נתיח הטיפולים התרופתיים המסורתיים לא הפגינו יעילות משמעותית. מציאות זו הצריכה את קהילת המחקר הרפואית למיין את גידולי הליפוסרקומה לסוגי משנה ולפתח לכל סוג משנה גישה טיפולית ייחודית- בתקווה להשיג לראשונה יעילות מובהקת בטיפול שאינו ניתוחי.
השיטה הראשונה לחלוקת הגידולים התבססה על מאפייניהם התאיים בבדיקות מיקרוסקופיות והיא זו שמשמשת את ארגון הבריאות העולמי (WHO)
Atypical Lipomatous Tumor (ALT)/Well-Differentiated Liposarcoma (WDLPS): סוג זה מופיע בכ-45% החולים ומתבטא לרוב כגוש בודד בבטן או בגפיים. טיפול הבחירה הוא הסרה ניתוחית של הגידול עם שוליים של רקמה תקינה. אם ההסרה הייתה בלתי מושלמת תיתכן חזרה של המחלה אך בכל מקרה היא לא נוטה לשלוח גרורות. סוג זה נחשב לסרטן עמיד לכימוטרפיות מסורתיות.
Dedifferentiated Liposarcoma (DDLPS): בעל מאפיינים דומים ל-WDLPS ומופיע ב-25% מהחולים בקבוצה הקודמת. נוטה להופיע כגידול מאחורי קרום הצפק בבטן (רטרופריטונאום), שולח גרורות בכ-15% מהמקרים ונוטה לחזור לאחר הסרתו. גם סוג זה נחשב עמיד לכימוטרפיות מסורתיות.
Myxoid/Round cell Liposarcoma (MLPS): סוג המחלה ב-30% מהחולים. נוטה להופיע בגפיים התחתונות ולחזור לאחר הסרתו בעד כ-40% מהמקרים. סרטן זה נחשב רגיש יחסית לכימוטרפיות מסורתיות לעומת סוגים אחרים של ליפוסרקומה.
Pleomorphic Liposarcoma (PLPS): הסוג הנדיר והאגרסיבי ביותר של ליפוסרקומה, נוטה להופיע בעיקר בבטן ובחזה ולשלוח גרורות בכ-35% מהמקרים.
במקביל למיון גידולי הליפוסרקומה לקבוצות על פי מאפייניהם התאיים כפי שהם נראים במיקרוסקופ החל גם מיונם לפי מאפיינים גנטיים באמצעות טכנולוגיות מתקדמות. באמצעות בדיקות אלה התברר שבגידולי ליפוסרקומה רבים נצפית פעילות יתר של החלבון MDM2, במיוחד בסוגי המשנה הנפוצים WDLPS ו- DDLPS.
החלבון, שידוע בתכונותיו הסרטניות, מסוגל להקשר לאחד מבקרי החלוקה החשובים ביותר של התא (P53), לכבותו ובכך לתרום לחלוקה בלתי תקינה של התא.
תרופות ראשונות שמבטלות את פעילות החלבון MDM2 נמצאות כעת בפיתוח. ממצאים התחלתיים מניסויים קליניים ראשוניים מעידים על הצלחה יחסית בנטרול החלבון ובהחזרת היכולת של התאים לבקר את חלוקתם. עם זאת, הדרך להפיכתם של חומרים אלו למסחריים עודנה ארוכה וכרוכה בניסויים רחבים וארוכים יותר.
טכנולוגיות הריצוף הגנטי המתקדמות העלו עד כה כ-20 מטרות חדשות נגדן ניתן לפתח תרופות בתקווה לנצל חולשות ייחודיות של גידולי ליפוסרקומה. לחלק גדול ממטרות אלו מפותחים בימים אלו טיפולים וחלקם נמצאים כאמור בשלבים מוקדמים ביותר של ניסויים קליניים ברחבי העולם.
תקוות החוקרים היא לבצע התאמה אישית של טיפול בסרקומה עבור כל חולה, בהתבסס על מיפוי גנטי שיבוצע לגידול. כך, תוענק לחולה רפואה מותאמת אישית שגם תשפר משמעותית את אחוזי התגובה לטיפול וגם תחסוך מהחולה טיפול מיותר עם תופעות לוואי קשות.
