ביופסיה פולשנית: אבחון סרטן, יתרונות, חסרונות ואלטרנטיבות
ביופסיה זהו תהליך בו לוקחים דגימה מגידול חשוד כדי לבדוק את המאפיינים שלו. במקרים של גידולים שהתגלו כממאירים (סרטניים), הביופסיה היא ה"מייצגת הרשמית" של הגידול האישי של החולה. ממנה לומדים רבות על הגידול הסרטני – ומכאן מגיעה חשיבותה הרבה.
היא יכולה להלקח בהליך ניתוחי בו מוציאים אזור קטן מהגידול, או ע"י מחט דקה שמוחדרת לגוש הגידול. היתרון של המחט הוא שזה הליך ניתוחי פחות פולשני, אך החסרון שלה הוא שבצורה הזו לא ניתן ללמוד על המבנה הכללי של הגידול. הביופסיה נלקחת כשהמטרה הראשונה היא קודם כל לקבוע אם גידול הוא ממאיר, מה סוג הגידול ולהבין את המאפיינים הביולוגים שלו כך שניתן יהיה לטפל בחולה בצורה מדוייקת יותר. כלומר, בלי ביופסיה, בלי שיש לנו ייצוג של הגידול הסרטני, קשה יותר לקבוע שהמחלה ממאירה, את סוג המחלה, את חומרתה ואת הטיפול המתאים ביותר לחולה.
כשלא ניתן לבצע ביופסיה פולשנית, כדאי לשקול ביצוע של ביופסיה נוזלית.
לחצו כאן למידע נוסף על ביופסיה נוזלית
מה קורה עם הביופסיה לאחר שמוציאים אותה?
לאחר שהוצאה הדגימה, היא עוברת למכון הפתולוגי של בית החולים, שם היא תעבור מספר תהליכים כדי שניתן יהיה להתשמש בה, ולשמור אותה בצורה טובה במכון הפתולוגי להרבה שנים. במכון הדגימה תושם בפרפין לצורך שימור והיא תצבע בצבעים מיוחדים שנקשרים למבנים שונים בתוך התאים. כך יכול הפתולוג לזהות אזורים שלמים בתוך תאי הגידול ולתת אבחנות מדוייקות יותר.
כאמור, התפקיד המרכזי של הביופסיה הוא להיות הבסיס לאבחון המחלה. הביופסיה היא "סטנדרט הזהב" בכל מה שקשור לאבחון מחלת הסרטן. כלומר, בלעדיה לא ניתן לקבוע בוודאות אם גידול הוא ממאיר או לא. זו הסיבה שאנשים שיש להם חשד לסרטן, לא יפגשו עם אונקולוג ולא יתחילו טיפול עד שלא יבצעו ביופסיה שתקבע כי הגידול החשוד שנמצא אצלם הוא אכן ממאיר.
במקרים בהם הביופסיה מצביעה על המצאותו של גידול סרטני, משתמשים בה גם לצורך קביעות נוספות. היא מסייעת להגדיר את סוג הגידול: מה מקור הגידול?, האם מדובר על תאים קשקשיים? סרקומה? וכו'. מעבר לכך היא מצביעה על חומרת המחלה, ובכך מסייעת לרופאים לקבוע מה יהיה המשך הטיפול בחולה.
חשוב לזכור שהביופסיה מייצגת את הגידול. כלומר, המאפיינים שיש בה, זהים גם בגידול עצמו ולכן אם מזהים מאפיינים ביולוגים בביופסיה שכנגדם קיים טיפול תרופתי יעיל, ניתן לומר שאותו טיפול יהיה יעיל גם לגידול עצמו.
מה החסרונות? ומה הסיכונים?
לפני שדנים על החסרונות של ביופסיה, חשוב להזכיר את החשיבות שלה. ביופסיה היא ה"מייצגת הרשמית" של הגידול הסרטני של כל חולה באופן אישי. לכן, אם לא הייתה מערבת שום סיכון לחולה, נכון אולי היה לבצע ביופסיה לעיתים תכופות, כדי לבדוק למשל כיצד הגידול הגיב לטיפול תרופתי, אם הוא פיתח עמידות לטיפול מסויים וכו. אבל נרצה או לא לתהליך של הוצאת ביופסיה יש מספר חסרונות משמעותיים שצריך להכיר.
סיכונים הקשורים בהליך הניתוחי, ולנתיחה של גידול ממאיר.
להליך ניתוחי יש סיכונים הקשורים בהרדמה, ובניתוח עצמו. בנתיחה של גידול ממאיר יש סיכונים נוספים הקשורים לסכנת התפשטות של תאים סרטניים בזרם הדם והפיכתם לגרורות.
ניתנת לביצוע רק מספר מצומצם של פעמים.
התפקיד המרכזי של הביופסיה היא להוות "מדגם מייצג" של הגידול הסרטני. כלומר, אנחנו משתמשים בביופסיה כדי להסיק מסקנות לגבי הגידול. האידאל היה אם היינו יכולים לקחת ביופסיה לעיתים תכופות – לפני תחילת טיפול, לאחר טיפול, כשיש שינוי במצב הרפואי וכו'. אבל בגלל שאנחנו מדברים על הליך ניתוחי משמעותי, הביופסיה יעשה לעיתים רחוקות ואצל חלק מהחולים כלל לא נלקחת ביופסיה.
עלות גבוהה.
בגלל ההליך הניתוחי שמצריך אנשי צוות חדר ניתוח, אשפוז, בדיקה פתולוגית וכו', העלות של ביצוע ביופסיה היא די גבוהה ולכן היכולת לבצע מספר מרובה של ביופסיות לכל חולה די מוגבלת.
לא בהכרח מייצג את הגידול הנוכחי של המטופל
בחלק מהמקרים הביופסיה שנלקחה לחולה, כבר לא מייצגת את הגידול שלו בצורה נכונה. קחו למשל לדוגמה, חולה שעבר ביופסיה ביום גילוי המחלה, עבר טיפולים במשך 5 שנים ועכשיו יש החמרה במחלה שלו. האם הביופסיה שנלקחה לפני 5 שנים עדיין רלוונטית? עדיין מייצגת את הגידול שלו כיום – 5 שנים אחרי האבחון? לא בטוח.
לא בכל המקרים ניתן לקחת ביופסיה.
ישנם מקרים בהם לא ניתן לקחת לחולה ביופסיה – כאשר הגידול צמוד לכלי דם מרכזיים או נמצא באיבר פנימי או צמוד למוח. עד לפני מספר שנים לחולים שלא ניתן היה לקחת להם ביופסיה היו שתי אפשרויות:
1. לוותר על ביופסיה ולקבל החלטות על סמך בדיקות הדמייה בלבד (דוגמת PET CT או MRI).
2. לעבור תהליך של הוצאת ביופסיה תוך סיכון חיים משמעותי.
