נותנים תשובה לסטטיסטיקה
הטיפול הסטנדרטי המוצע לחולי סרטן מסוג סרקומה עלול להיות לא אפקטיבי. למעשה, ב-90% מהמקרים, חולי סרקומה של רקמות רכות, כלל לא יגיבו לקו הטיפול הראשון.
הטיפול בחולי סרקומה מורכב מניתוח בשלב הראשון, שלאחריו מתחילים בסדרה של טיפולים כימותרפיים. במידה ולא ניתן לנתח את הגידול, החולה יקבל בשלב הראשון כימותרפיה כדי להקטין את הגידול.
כאמור, קו הטיפול הראשון בחולי סרקומה יעיל רק ב-10% מהחולים. בקווי הטיפול הבאים, האחוזים נמוכים אף יותר. לעומת זאת, טיפול שהותאם באופן אישי לגידול של החולה מייעל את הטיפול בסרקומה בעשרות ואפילו במאות אחוזים.
התאמת הטיפול התרופתי מסתמכת על המאפיינים הגנטיים של הגידול. בהתאם לתוצאות של בדיקה גנטית, ניתן לזהות עבור החולה את התרופות הביולגיות,
האימונותרפיות וקיטרודה, שמתאימות לגידול שלו. כך מייעלים בצורה משמעותית את תוצאות הטיפול התרופתי.
היתרון בתרופות ביולוגיות ממוקדות מטרה ואימונותרפיה, הוא בכמות תופעות לוואי נמוכה יותר בעקבות הפגיעה הנמוכה יחסית בתאי הגוף הבריאים, מה שמביא לטיפול מדוייק ויעיל יותר. התרופות הביולוגיות פועלות בצורה נקודתית דרך תקיפה של המנגנון הביולוגי של הגידול, זאת בהשוואה לתרופות כימותרפיות שלהן עלולה להיות פגיעה רב מערכתית.
קו הטיפול הראשון במחלה הוא טיפולים כימותרפיים. במידה והטיפול הכימותרפי לא מוביל לתוצאות, עוברים לקו הטיפול השני הכולל תרופה ביולוגית בשם "סוטנט" או "יונדליס". הפעילות של התרופות הביולוגיות הללו איטית יחסית ולכן יעשה בהן שימוש רק במידה והכימותרפיה איננה יעילה.
לחולי סרקומה שלא מגיבים לטיפולים הכימותרפים, ניתן לאתר קווי טיפול חדשים בעזרת בדיקות גנטיות להתאמת הטיפול התרופתי. בעזרת הבדיקות, נוכל להבין מי מבין התרופות הכימותרפיות היא המתאימה לו ביותר. בנוסף, נזהה האם ישנן תרופות ביולוגיות ממוקדות מטרה ואימונותרפיה מתאימות לחולה.
בתחום הטיפול בחולי GIST (Gastrointestinal Stromal Tumor) התרחשה לא מזמן פריצת דרך משמעותית. טיפול ביולוגי ממוקד מטרה בתרופה בשם "גליבק"/"אימטיניב" נכנס לשימוש והוא יעיל עבור חלק מחולי ה- GIST. במידה ואין תועלת טיפולית בתרופה, עוברים לקו הטיפול הבא, גם כן תרופה ביולוגית- "סוטאנט".
מחקרים מראים שכאשר קיימת מוטציה גנטית (מסוג-KIT) בחולי GIST, צריך להגדיל את מינון התרופה הביולוגית "גליבק", כדי שהטיפול יהיה יעיל. במידה והמוטציה הגנטית קיימת והחולה מקבל מינון רגיל של התרופה, הוא ככל הנראה לא יראה עצירה בהתפתחות הגידול וזמן יקר יתבזבז.
בבדיקה נמצאת "מפת המוטציות הגנטיות" של החולה וניתן לראות האם קיימת המוטציה הגנטית שגורמת לכך שהחולה יזדקק לכמות כפולה של התרופה. כך ניתן לקבוע מראש את מינון וסוג התרופה המתאימים.